נרקיס ניהול אירועים בע"מ נ' ברמן

החלטה

כנגד הנתבע הוגשה תובענה כספית על סכום קצוב בסך נומינלי של 38,265 ₪ בגין שירותי אולם והסעדה שהעניקה לתובע .

הנתבע הגיש התנגדות, שנדחתה ברובה (החלטות מימים 12.12.11, 5.2.12, בהן גם פורטו עיקרי העובדות הצריכות לענייננו, ואשר בעניינן לא הוגשו ערעורים).

בגין טענות הנתבע ביחס לחיוב במע"מ בגין מחיר המנות ולרכיב של עגמת נפש (שנקצב על ידו מאוחר יותר על סך שאינו עולה על 4,000 ₪) – ובגין טענות אלה בלבד – ניתנה רשות להתגונן וההליך, במתכונתו המצומצמת כאמור, עבר למסלול של סדר דין מהיר.

לישיבה המקדמית שנקבעה ליום 29.10.12 לא התייצב הנתבע, וניתנה החלטה מנומקת הקובעת כי התובעת זכאית לאחוז פסק דין על מלוא סכום התביעה, לרבות הרכיבים המועטים בעניינם ניתנה רשות להתגונן.

בבקשה מיום 20.11.12 טען הנתבע כי עקב טעות כנה לא התייצב לדיון, מבקש לבטל את ההחלטה מיום 29.10.12 וטוען כי הוא מעוניין להציג את עניינו בבית המשפט, הואיל ולטענתו ניהל משא ומתן לפשרה אל מול התובעת. לתמיכה מצרף התובע טיוטה נטענת של הסכם מיום 2.2.12 ).

התובעת מבהירה, כי משנדחתה ההתנגדות בגין רוב טענות הנתבע, להלכה ולמעשה הוגבל הדיון אך לטענות מצומצמות שהשלכתן על רוב החיוב הכספי מינורית, וממילא מוכנה היא לכל החלטה שתינתן, לרבות ביחס לרכיב החיוב במע"מ ולרכיב עגמת הנפש בעניינו ניתנה רשות להתגונן. ביום 7.4.13 ביקשה התובעת כי יינתן פסק דין על פי צד אחד.

עיינתי בכתבי הטענות, על צרופותיהם, ושוכנעתי כי אין מקום – ולמעשה אף אין תועלת של ממש – לקבל את בקשת הנתבע.

מצויים אנו בתחומי שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לבטל החלטה, ולא בבקשה לביטול מחובת הצדק, שכן גם הנתבע מודה כי עקב טעות, לשיטתו, לא התייצב לדיון.

הנתבע לא הבהיר בבקשתו – ואף לא בתצהירו הלאקוני - את מקור הטעות ולכן יקשה על בית המשפט לקבל את עמדתו כי בטעות, ולא בזלזול, עסקינן. הנתבע אף לא פירט בבקשתו את סיכויי הגנתו הקונקרטיים מפני יתרת התביעה (ודוק: יתרת התביעה בלבד) שעמדה לדיון. שכן הלכה למעשה צודקת התובעת בטענתה לפיה עיקרה של התנגדותו נדחה עוד ביום 5.2.12, והלכה למעשה אף הסכימה לוותר על החיוב במע"מ בגין המנות. נמצא, אפוא, כי למעשה הונח לפני בית המשפט בבואו לדון בתביעה בסדר דין המהיר רק רכיב עגמת הנפש, אשר נקצב על ידי התובע עצמו אך בסך של 4,000 ₪ מתוך כלל סכום התביעה. שהרי, באשר ליתר רכיבי התביעה הוכרעה עוד קודם המחלוקת – בין אם בדחיית ההתנגדות ובין אם בויתור התובעת על רכיב המע"מ.

בנסיבות אלה, כאשר מלכתחילה בבסיס הדיון שנקבע בסדר דין מהיר עמד רק סכום לוואי של התובענה, בגין עוגמת הנפש הנטענת, שלא עלה גם לשיטתו על עשרה אחוזים מסכום התביעה הנומינלי, אין קנויה לנתבע הזדמנות - בגדרי הדיון השיפוטי בעניינו ניתנה רשות להתגונן - לפתוח מחדש את יריעת המחלוקת שהוכרעה כבר עת נדחתה ברובה התנגדותו. משכך הם פני הדברים, ושעה שגם בגין רכיב עוגמת הנפש הנטענת עולה מכתבי הטענות, כי אין התובעת מתנגדת להביאו בחשבון, הרי שאין יסוד, תועלת או תוחלת אמיתיים בהותרת כל דיון שיפוטי על כנו, שעה שהמחלוקות המצומצמות שבעניינן בלבד ניתנה רשות להתגונן התייתרו למעשה, ולפיכך הבקשה נדחית.

התובעת תמציא נוסח פסק דין מתאים לחתימה, המביא בחשבון את האמור לעיל לעניין רכיב המע"מ ורכיב עגמת הנפש הנטענת.

בשולי הדברים יצויין, כי החלטה זו ניתנת עתה עקב תקלה.

אין בהחלטה לעיל, כמובן, כדי למנוע מהצדדים לבוא בדברים לעניין אופן הוצאתו לפועל של החיוב הפסוק.

תואיל המזכירות להמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ב' כסלו תשע"ד, 05 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: